A Blog By Shahar Ben Halevi – שלי החדר
ביום האחרון של חנוכה החורף הגיע לוונקובר. לפחות הגירסה המקומית שלו. ארבע שעות של שלג סמיך ירד על העיר וכיסה אותה בציפוי וניל מקיר אל קיר. השלג הקדים את התחזית בעשר שעות וכך מצאתי את עצמי תקוע בפקק ארוך ביציאה מהסופרסטור שלנו, זה שמביא מוצרים מישראל, לאור הביקוש הגדל בקהילה שלנו. נהיגה של 20 דקות, הפכה למסע מפרך של שעה וחצי, ועוד חזרתי בלי שקית אחת של ביסלי בצל, מישהו רוקן את המדפים, והקטנה שלי תצטרך לעבור את חופשת החורף בלי החטיף האהוב שלה. צרות של עולם ראשון. פרקתי את החבילות, שמתי מוזיקה קלאסית, פתחתי את החלון, התכסתי בשמיכה ונתתי לשלג להפנט אותי לתנומה. לפני שלושה ימים הייתי בלוס אנג’לס בחום של 28 מעלות, זכיתי בפרס על הסרט הקצר שלי, ועכשיו אני שוב בחדר, עם התה והלימון והספרים הישנים, והשלג הקנדי שממשיך לכסות את האדמה. “כל העלים חומים, והרקיע אפור, ואני מסתובב לי פה, ביום חורף שחור. הוא כמה הייתי מאושר, להיות באל.איי ולא כאן, חולם על קליפורניה, ביום כזה מעונן” (יהונתן גפן מתרגם את המאמס והפאפאס מתוך “רוק בבית הסוהר”).
