Heading to the unknown – Blog by Shahar
הולכים אל הלא נודע
|
סערת הבחירות האמריקאיות מאחורינו, השמיני בנובמבר יזכר בתור לילה גשום וסגרירי במיוחד ברחובות וונקובר. לילה שבו אף אחד לא יצא לחגוג ברחובות, כמו רבים מתושבי קנדה, גם הוונקובראים התחפרו עמוק במערות המוסקות שלהם וצפו בחשש במשדרי החדשות המופתעים שהגיעו מעבר לגבול הדרומי. סקרים שנערכו לפני הניצחון המפתיע של דונלד טראמפ, הוכיחו את מה שכולם ידעו, 80 אחוזים מתושבי קנדה חוששים מאוד מתוצאות הבחירות בארה”ב. מבין כל הפרובינציות של קנדה, בריטיש קולומביה הובילה עם 89 אחוזי פחד, בעיקר בקרב נשים. הקנדים לא אוהבים הפתעות וחוששים מהלא נודע. כאלו הם, צריך להבין אותם. http://globalnews.ca/news/3045796/80-of-canadians-fear-a-donald-trump-presidency-poll/ ** נסיך קנדה, ג’סטין טרודו, כמו ראשי מדינות אחרים, בירך את הנשיא הנבחר והוסיף כי הוא מצפה לעבודה צמודה ופוריה עם טראמפ. טרודו ניטרל את החשש הגדול ביותר בבית הנבחרים באוטווה. הוא אמר שאין לו שום בעיה לדון מחדש בהסכם הסחר החופשי בין ארה”ב, קנדה ומקסיקו. הסכם NAFTA שטראמפ כינה במהלך הקמפיין כאסון כלכלי לארה”ב. עבור הקנדים ההסכם הזה שווה 2.5 מיליון משרות. 450 מיליארד דולר חוצים את הגבול – לשני הכיוונים – תודות ל NAFTA, אין עוד מערכת יחסים בינלאומית אחרת בין שתי מדינות כמו ארה”ב וקנדה שחולקות את אותה השפה, התרבות, המסחר והרגולציה המשפטית. העניין הוא רק מי מחליט על החוקים של המשחק. אולי זה לא מפתיע, אבל באלברטה, הפרוביציה המובילה בקנדה ביצור של נפט וגז טבעי, דווקא שמחו על הניצחון של טראמפ. או כמו שהסברתי את זה לבת הגדולה שלי, “יש שני סוגים של אנשים בעולם, אלה שטוב להם שמחיר חבית נפט הוא מתחת ל 50 דולר ואלה שטוב להם שמחיר חבית נפט הוא מעל 100 דולר”. טראמפ והקאובואים מאלברטה וטקסס, ללא ספק שייכים לקבוצה השניה, אבל מה יעלה בגורלנו? שאר הבריות שלא מחוברים לצינורות הנפט, לך תדע.http://www.cbc.ca/news/politics/trump-canada-what-could-it-mean-1.3843288 ** הניצחון של טראמפ כאילו הפתיע את המדיה העולמית ונתפס בתור הפתעה, אבל צופי טלוויזיה ותיקים וטרוטי עיניים ידעו בדיוק לאן כל העסק הזה הולך. אל תטעו ואל תתנו לפרשנים הדרמטים לבלבל אתכם. הניצחון של טראמפ הוא לא תבוסה לערכי הליברליזם המערבי, הוא איננו ניצחון של תפיסת עולם שמרנית על פני פתיחות וסובלנות, הוא לא מסמן שום מגמה בהלכי הרוח של הציבור האמריקאי. הוא בסך הכל ניצחון דחוק (שוב) של מועמד המפלגה הרפובליקנית על מועמדת לא מוצלחת של המפלגה הדמוקרטית. יש כאלה שמאמינים שברני סנדרס היה גובר על טראמפ, זה היפוטתי. טראמפ ניצח את שתי המפלגות הגדולות, הרפובליקנים והדמוקרטים, בדרכו אל הבית הלבן. רוכב על גל של סיסמאות חלולות ומסרים שיווקים קליטים. הוא פשוט היה איש המכירות הטוב יותר בשדה הריק של הפוליטיקה המודרנית. הזיגזגים שלו מיד אחרי הניצחון רק הדגישו את העובדה שאין כאן שום להט אידיאולוגי אמיתי. יותר כמו רצון להשתלט על הקופה הציבורית. בדיוק כפי שחזו היוצרים של “משפחת סימפסון” עוד בשנת 2000. הם ידעו כבר אז, לאן העסק הולך. https://www.youtube.com/watch?v=wd8domztpGw ** ברק אובמה, הנשיא ה 44 של ארה”ב יוצא לשוק האזרחי בגיל 55, אחרי 8 שנים בבית הלבן. אובמה יזכר תמיד בתור הנשיא השחור הראשון של ארצות הברית. השאלה איזו מורשת הוא ישאיר אחריו. כשרונלד רייגן סיים 8 שנים בבית הלבן נסגרה תוכנית “מלחמת הכוכבים” הגדרנדיוזית שלו ואלפי מהנדסי חלל ופיזיקה נאלצו לעזוב משרות נהדרות ביוסטון וסביבותיה. כשביל קלינטון סיים 8 שנים בבית הלבן התרסקה בועת הנאסד”ק הראשונה, שהגיעה אז למימדים מפלצתיים. כשג’ורג’ בוש ג’וניור יצא מהבית הלבן אחרי 8 שנים התפוצצה בועת הסאב-פריים בשוק הנדל”ן האמריקאי. אני עדיין לא בטוח היכן ניפח אובמה את הבועה שלו ומי יהיו הקורבנות של 8 השנים שלו. מה שבטוח הוא שבשמונה השנים שלו בבית הלבן עזר אובמה לעולם להיפטר ממועמר קאדפי, אוסמה בין לאדן, וחוסניי מובארק. מלחמת הצללים של הצבא האמריקאי סייעה להלחם בטרור בסומליה, קניה ועיראק. החברים של פוטין ברוסיה, אלה שתומכים בדיקטטור הרוצח באשר אל אסאד, הוציאו ארטיק על שמו, אני עדיין לא יודע אם זה עלבון או מחמאה. http://nypost.com/2016/05/06/russias-obama-ice-cream-deepens-chilly-relations-with-us/ ** אבל אולי מורשת אובמה האמיתית נמצאת במגרש הכי חשוב, בספורט ובאמנות, התחומים שבאמת מגדירים את מצב האומה. בשמונה השנים שלו זכו באוסקר סרטים כמו “פרשס“, “סלמה”, “העזרה”, “דג’אנגו”, “מחפשים את שוגרמן”, וכמובן “12 שנים של עבדות“. קבוצת ההוקי הביתית של אובמה, שיקגו בלאקהוקס, זכו ב 2009 באליפות ראשונה אחרי 49 שנים ומאז הוסיפו עוד צמד אליפויות. הבוסטון ברוינס זכו בסטנלי קאפ אחרי המתנה של 39 שנים. והמלכים מלוס אנג’לס זכו להניף את הגביע הנכסף לראשונה, 45 שנים אחרי היווסדם. בפוטבול, הניו אורלינס סיינטס זכו לראשונה בסופרבול אחרי 43 שנים, וסיאטל סיהוקס אחרי 38 שנים. על הפרקט זכו הדאלאס מאבריקס באליפות ראשונה אחרי 31 שנים, הגולדן סטייט ווריירס זכו באליפות אחרי 40 שנות הפסקה, וקליבלנד קאבלירסהביאו אליפות ראשונה לעיר הגדולה באוהיו אחרי 52 שנים שחונות. בבייסבול, קנזס סיטי רויאלס זכו באליפות 2015 אחרי 30 שנות בצורת. רק הולם היה שהניצחון של השיקגו קאבס (עוד קבוצת בית של אובמה) בוורלד סירייס של השנה, ניצחון שחתם 108 שנים בלי אליפות של הקאבס, יהיה אקורד הסיום של מורשת אובמה. העיתונים ידעו לספר לכם על יחסי חוץ, כלכלה, בריאות ומשפטים, אבל גם הניצחון של טראמפ נכנס למורשת של אובמה, המלך של כל האנדרדוגס. ** רגע לפני שהוא מפנה את המשרד הסגלגל הכינו תומכיו של אובמה בהוליווד שתי מתנות פרידה, שני סרטים על אנדרדוגס שחורים באמריקה. האחד הוא הדרמה התקופתית “לאהוב” של פוקוס פיצ’רס, שעוסק במשפט התקדימי שקבע כי נישואים בין גזעים הם חוקיים בארה”ב. השני הוא “אור הירח” של בארי ג’נקינס שסחף את קהל הפסטיבלים בסתיו הזה. “אור הירח” מספר בשלושה פרקים (“קטן”, “שיירון” ו “שחור”) את סיפורו של האנדרדוג האולטימטיבי של אמריקה. שיירון הוא נער קטן שתקן ורגיש שגדל במיאמי בתקופת המלחמה בסמים. הוא מתמודד עם אימו המכורה, עם ביריונות בבית הספר ועם מיניות מבולבלת שמובילה אותו לאותו לצרות שיכולות להסתיים רק בצורה אחת. זהו לא סרט להט”בי רגיל או סרט אפרו-אמריקאי נוסחתי, אלא מסע מסקרן ורציני אל המסלול היחיד שמציעה החברה האמריקאית לאלו שאין להם שום הזדמנות ממשית. הבימוי הסבלני של ג’נקינס, עבודת המצלמה המיוחדת ופס הקול המשובח הביאו ל “אור הירח” תרועות ממיטב המבקרים של אמריקה, למרות שבקופות הוא לא יכול להתחרות עם קומדיות פשטניות מהנוסח של קווין הארט ופרסי ג’קסון. אפילו חובבי קולנוע כמוני, שלרוב נמנעים מסרטים מהסוג הזה, יצאו מהוממים מאור הירח המהפנט של מיאמי. חוויה חזקה במיוחד. ** אז התקשרו שוב מהאולפן של גל”צ, ועליתי לשידור אצל רזי ברקאי בבוקר שאחרי הבחירות בארה”ב. גם ירון דקל, מפקד התחנה, היה באולפן. עליתי לשידור בדקה ה 18 של השעה השניה (ר’ לינק מצורף). שמעתי את נאום הניצחון של טראמפ, ושמעתי את את דקל מספר שבלשכת ראש הממשלה לא יודעים בדיוק מה לצפות מטראמפ, אבל מאמינים שהוא יהיה ידידותי לישראל. רציתי להגיד שגם טראמפ וגם ביבי מקבלים מימון מאותו הכיס, הארנק של שלדן אדלסון, הוא שניצח את הבחירות, גם בארה”ב וגם שם. מה שהכי מדהים הוא שעל פי הדיווחים אדלסון תיכנן להוציא 92 מיליון דולר כדי להבטיח את ניצחון הרפובליקנים, בסוף זה עלה לו רק 50 מיליון, כסף קטן, חצי מחיר. אבל אם זה מה שצריך להשקיע כדי לקנות את ארה”ב, כמה עולה לקנות את רפובליקת הפלאפל האטומית? רציתי לשאול, אבל נשארתי ממלכתי, הם רצו לשמוע על הזווית הקנדית. ** בקהילה היהודית שלנו, בוונקובר, מתכוננים במרץ לפסטיבל הספר היהודי השנתי. שיוצא לדרך ביום א’ 27 לנובמבר ב JCC. כולל יריד החלפת ספרים בעברית (יש לי “שניים דובים” של מאיר שלו, עודף, אם מישהו רוצה). כולל מפגשים עם סופרים, סדנאות על כתיבה יוצרת ותסריטאות, ובערב שיחת סקייפ עם הסופר אירווין יאלום, הפסטיבל ימשך עד הראשון לדצמבר. עוד ב 1 לדצמבר, יום פתוח בבית ספר היהודי בריצ’מונד (RJDS). מסיבות טרום חנוכה מתחילות השנה מוקדם, 4 לדצמבר ב JCC, ובבית ישראל ב 11 לחודש. מועדון ההיטק הישראלי, VIT, מארח את גיא מסניק מבלקברי, ב 8 לדצמבר בבניין סגל בקמפוס של SFU בדאונטאון. ב 9 לדצמבר, שבת הגדולה בכולל, עם הופעה אורח של הרב משה בריסקי. צאו ותבלו, אפילו ש 4 מעלות בחוץ. לכו תדעו, אולי אפילו תהנו. ** הצעד השני בתהליך צינון שוק הנדל”ן של וונקובר אושר השבוע במועצת העיר. החל מהראשון בינואר יוטל מס של 1% (מערך הנכס) על בתים ודירות שעומדים בעיר ללא שימוש של יותר משישה חודשים בשנה. ע”פ הערכות יושבים כ 11 אלף נכסים כאלה בוונקובר והמטרה היא להוציא אותם לשוק השכרת הדירות שקורס מעודף ביקוש. המס על המשקיעים הזרים שנכנס לתוקף ב 1 לאוגוסט הפיל עד כה את מכירות הבתים בוונקובר ב 38 אחוזים (לעומת אוקטובר הקודם), איך ישפיע מס הדירות הריקות, לך תדע. http://www.cbc.ca/news/canada/british-columbia/city-of-vancouver-approves-empty-homes-tax-1.3853542 ** הבמאי מייקל מור טען השבוע שאם הדמוקרטים רוצים לחזור לבית הלבן הם צריכים להציע מועמדים יותר אהודים על הקהל, הוא הביא את רונלד רייגן וארנולד שוורצנגר בתור מועמדים רפובליקנים שהקהל אהב לבחור בהם. מור הציע את אופרה ווינפרי או טום הנקס. הרהרתי מעט בסוגיה ואני חושב ששרה סילברמן תהיה מועמדת מצוינת לבית הלבן, גם אישה, גם יהודיה וגם קומיקאית, כל מה המרכיבים הנכונים. כי אם כבר פוליטיקה בדיחה, אז שלפחות תהייה מצחיקה. ** מה שלא יקרה עם טראמפ, והתקווה שנותן הניצחון שלו לשנאה, להפחדה, ולביריונות. האהבה תמיד תנצח. כי היא גם המחלה וגם התרופה הכי טובה, לכל הצרות והמכאובים. השבוע נפרדנו מלאונרד כהן, אחד מגדולי האמנים שהצמיחה קנדה, וכמובן, חבר בכיר בשבט היהודי. חבר אהוב ומוערך, שלימד אותנו – יקירה שלי – שאין באמת תרופה לדבר הזה, שלא מרפה ולא מניח ללב שלנו. כל היום וכל הלילה, קיץ וחורף. להשתמע, חברות וחברים, בשדות ובכרמים, בעמקים וברכסים. תישארו חמים ואוהבים, כי זה כל מה שאנחנו יודעים. |
